כשעוסקים בטיפולי פוריות מתייחסים בדרך כלל לנשים, כיוון שהן אלו שלרוב מתמודדות באופן פיסי עם הטיפולים. אולם בחלק גדול מהמקרים בעיית הפוריות היא דווקא אצל הגבר, אצל שני בני הזוג או בחיבור הספציפי שבין הזרע של הגבר לביצית של האישה. בשנים האחרונות הוסר הטאבו מעל טיפולי פוריות בקרב נשים ורבות מהן נוטות לשתף בכך את בני המשפחה, ידידים וחברים במקום העבודה. החברה למדה לקבל את הטיפולים כדבר טבעי וההתייחסות לכך מתקרבת לזו של כל טיפול רפואי אחר, ובצדק.
מרבית הגברים, לעומת זאת, נמצאים בנושא הפוריות עדיין עמוק בתוך הארון. לא תמצאו גבר שיושב על כוס בירה עם חבריו ומספר להם על תוצאות ספירת הזרע שעבר. בעיית פוריות נתפשת על ידי הגברים, משום מה, כפגיעה חמורה בגבריות למרות שמדובר בליקוי פיזי שבחלק גדול מהמקרים ניתן לגישור באמצעים רפואיים, ואין שום קשר בינו לבין כוח הגברא ותכונות גבריות אחרות.
גברים עם קשיי פוריות נכנסים לרוב למערבולת רגשית. הם חשים הלם ראשוני, תחושת כשלון, פגיעה קשה בהערכה העצמית, ייסורי מצפון כלפי האישה ובנוסף הם נדרשים להשקיע אנרגיות בהסתרה מהסביבה.
הקושי הנפשי עלול לתעל את עצמו לניסיון להוכיח את הגבריות בדרכים אחרות: הגברת השתלטנות על האישה והסובבים האחרים כדי "להראות מי בעל הבית", רגישות יתר לכל סימן שיכול להתפרש כזלזול, עיסוק אובססיבי בספורט, בטיפוח הגוף ובפעילויות "גבריות" אחרות, התנזרות מיחסי מין עם האישה או לחילופין הגברת הדרישה מהאישה לקיום יחסים דווקא בתקופה שהיא נמצאת בטיפולים והחשק המיני שלה אינו בשיאו. במקרים קיצוניים יכולה לגבור הנטייה למצוא נחמה מחוץ למערכת הנישואין כדי להוכיח את הגבריות.
גבר שההערכה העצמית שלו נפגעה מקשיי הפוריות עלול להתרחק מכל מה שקשור למאמץ להביא ילדים לעולם, לא ללוות את האישה לבדיקות וטיפולים או להתנגד לתהליך בצורה גלויה או סמויה כי כל מה שקשור לטיפולים מזכיר לו את כישלונו. האישה חשה שאין לה שותף ועלולה לכעוס על כך, דבר היוצר מעגל קסמים שלילי.
כדאי שגברים שנתקלים בקשיי פוריות יהיו מודעים לתהליכים הנפשיים שהם עלולים לעבור ויתמודדו איתם בטרם יחריפו. מי שלא נוח לו לשתף את הסביבה בבעיות אינו חייב לעשות זאת, אך כדאי למצוא אוזן קשבת אחרת בדמות של האישה, פסיכולוג או מאמן אישי.
